نشرت صحيفة هأرتس الإسرائيلية تقريراً عن بحث خاص أقيم على يد مجموعة من الاكادميين لفحص التغيرات التي حلت على الجينات لدى أبناء الطائفة الدرزية تبين فيما بعد أن العرق الدرزي ان صح التعبير لم يتغير وبقي محافظاً على جذوره ولعل هذه النتائج تعود بسبب عدم اختلاط الدروز في زواج أبناء الطوائف الاخرى وقد اشترك في هذا البحث 40 عائلة من بيت جت ومن الجولان

اليكم المقال كما نشرته صحيفة هأرتس :

מחקר גנטי מאשר: הגנום הדרוזי הייחודי משמר את עצמו מאז המאה ה-11

המחקר שבדק 40 משפחות שונות מהגליל והגולן, ואף השתמש בנתונים על דרוזים במדינות שכנות, תואם לאמונה על זמן היווצרות הדת ולא מצא התערבות גנטית של אף קבוצה אתנית חיצונית

מחקר גנטי חדש מאשר כי העדה הדרוזית החלה להתגבש מבחינה גנטית במאה ה-11, וכי מאז ועד היום לא היו עליה השפעות גנטיות של קבוצות אתניות אחרות. המחקר נערך על ידי צוות חוקרים בראשותם של פרופ’ גיל עצמון מאוניברסיטת חיפה, פרופ’ ג’מאל זידאן מבית החולים זיו בצפת ופרופ’ איתן פרידמן מאוניברסיטת תל אביב ומבית החולים שיבא.

“זהו המחקר הגנטי הראשון שמצא כי מקורם הגנטי של בני העדה הדרוזית הוא בתקופה זו”, אמר פרופ’ עצמון. ממצא גנטי זה תואם את האמונה של העדה הדרוזית לגבי היווצרות העדה. באופן מסורתי הם מאמינים כי היא נוסדה במאה ה-11, בתנועה דתית תחת שלטונו של הח’ליף הפאטימי השישי שבמצרים. כיום חיים ברחבי העולם כמיליון דרוזים וחצי שרובם מתגוררים בסוריה ולבנון והיתר בישראל וירדן. על פי המסורת הדרוזית, הנישואים מתקיימים רק בתוך הקהילה הדרוזית.

לטובת המחקר, שפורסם בכתב העת European Journal of Human Genetics Nature, התגבש צוות בינלאומי של חוקרים שביקשו לבדוק אם לדרוזים החיים כיום יש מאגר גנטי דומה ואם כן, מתי הוא החל להתגבש.

אל צוות החוקרים הראשי הצטרפו ד”ר דן בן אברהם מהמחלקה לרפואה ומהמחלקה לגנטיקה בפקולטה לרפואה ע”ש אינשטיין בניו יורק, ד”ר שי כרמי מהפקולטה למדעי המחשב באוניברסיטת קולמביה בניו יורק וד”ר תייסיר מארי מהחברה לפיתוח הגולן.

במחקר השתתפו 120 נבדקים מ-40 משפחות, 20 משפחות מהכפר בית ג’אן בגליל העליון ו-20 ממג’דל שמס בגולן. המשפחות נבחרו לפי המקור הגיאוגרפי של המשפחה המורחבת, בהתבסס על שמות המשפחה ומידע שעבר בעל-פה מדור לדור.

כל משפחה שהשתתפה במחקר שייכת לחמולה אחרת, כדי שהמדגם יהיה ייצוגי ולא תהיה קרבה משפחתית מדרגה ראשונה או שנייה לנבדקים אחרים במחקר. ובכל משפחה נבדקו אב, אם ובן. פרופ’ זידאן ציין כי “במחקר שולבו גם נתונים שפורסמו על דרוזים מלבנון ומהכרמל ועל אוכלוסיות שונות כדי לבדוק את המבנה הגנטי של האוכלוסייה הדרוזית ביחס לאוכלוסיות אחרות”.

מהממצאים עלה כי בני העדה הדרוזית אכן חולקים דמיון גנטי גבוה, שמבדיל אותם בצורה משמעותית מבני קבוצות ועדות אחרות במזרח התיכון. החוקרים מעריכים כי דמיון גנטי זה החל לפני 22-47 דורות (קיימים חילוקי דעות לגבי משך זמן של דור – ע”א) במאה ה-11.

בתקופה זו, הם מעריכים, נוצר צוואר בקבוק גנטי: מקורות גנטיים של צאצאים רבים הגיעו לסופם, הקהילה הצטמצמה והפרטים באוכלוסייה הפכו יותר דומים זה לזה מבחינה גנטית. לדבריו של פרופ’ עצמון, ממצאי המחקר מצמצמים את “אבות” העדה הדרוזית לכמה מאות משפחות.

עוד מצאו החוקרים כי לאורך אלף השנים שחלפו מאז, לא נמצאו עדויות לכניסה של גנים חדשים למאגר הגנטי של הדרוזים – כלומר, לא היתה כניסה של קבוצות חיצוניות לעדה זו. החוקרים אף מצאו עדויות לשוני גנטי בין האוכלוסיות הדרוזיות באזורים שונים כמו לבנון, הגליל, הגליל העליון והכרמל, ממצא שמחזק את העדויות לכך שחתונות התקיימו רק בתוך החמולות.

עוד התברר כי כ-500 שנה לפני היווסדה של הדת הדרוזית, כבר עם הולדת האיסלאם בסביבות המאה השישית לספירה, החלה להתגבש קבוצה גנטית שהיתה הבסיס לאבות העדה הדרוזית. על פי המחקר, הגנום הדרוזי דומה ברובו לגנום של אוכלוסיות ערביות אחרות מהמזרח התיכון. כמו כן, נמצאו בגנום הדרוזי מעט אלמנטים גנטיים מאירופה, ממרכז דרום אסיה (אזור איראן) ומאפריקה.

“הצעד הבא שלנו הוא לנסות לזהות את המרכיב הגנטי של מחלות הנפוצות במגזר זה תוך שימוש במבנה המשפחתי המסורתי”, סיפר פרופ’ פרידמן, “מחקר כזה יאפשר פענוח של הבסיס הגנטי למחלות גנטיות רגילות וכן ייתן מידע על מחלות שלהן יש גם בסיס גנטי, כמו סרטן וסוכרת. אנחנו מתכננים מחקרים עתידיים דומים על אוכלוסיות מוסלמיות ונוצריות בארץ”.